פסק-דין בתיק בג"ץ 9171/03

השופט ס' ג'ובראן:

           המשיבים 5 ו- 6 הם מנהליה של אולמי היכל הפאר (1973) בע"מ (להלן: החברה). ביום 13.5.98 הגישה העותרת לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו תביעה לפיצויי פיטורין ופיצויי הלנה כנגד החברה וכנגד המשיבים 5 ו- 6. תביעת העותרת ותביעת המשיב הפורמאלי 7, המנוח יגאל מסיכה ז"ל, אוחדו ונשמעו יחד. המשיבים 5 ו- 6 לא הגישו כתב הגנה בשמם ובשם החברה שבניהולם. כמו-כן, המשיבים 5 ו- 6 ובאי-כוחם לא התייצבו לדיון שנקבע בבית-הדין האזורי לעבודה ליום 1.7.99. משכך, ביקשה העותרת לתת נגדם פסק-דין בשל אי-הגשת כתב הגנה והעדר התייצבות לדיון.

           ביום 1.7.99, ניתן פסק-דין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (כב' הרשמת ר' דייגי), לטובת העותרת והמשיב הפורמאלי 7, בהעדר המשיבים 5 ו-6. פסק-הדין חייב את המשיבים 5 ו- 6 לשלם לעותרת פיצויי פיטורים בסכום של 93,029 ש"ח בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

           ביום 13.9.01, למעלה משנתיים לאחר שניתן פסק-הדין, הגיש המשיב 5 לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו בקשה לביטול פסק-הדין.

           ביום 18.11.01 הגישה העותרת ערעור על החלטת בית-הדין האזורי לעבודה לדון בבקשה לביטול פסק-הדין, בלא שקדמה לה בקשה להארכת מועדים, ובמסגרתו הוגשה אף בקשה לעיכוב ההליכים עד למתן החלטה בערעור.

           בית-הדין האזורי לעבודה (כב' הרשמת ש' ולך) דחה את הבקשה לעיכוב ההליכים. כמו-כן, הבקשה לעיכוב הליכים, אשר הוגשה לערכאת הערעור, נדחתה אף היא.

           ביום 17.1.02 קבע בית-הדין האזורי לעבודה (כב' הרשמת ש' ולך), כי יש לבטל את פסק-הדין שניתן, שכן אין בכל מסמכי התיק, אישורי המסירה והתמלילים שהוגשו כל הוכחה לכך, שפסק-הדין הומצא למשיבים, בטרם קיבלו המשיבים את האזהרה מלשכת ההוצאה-לפועל, ולכן לא היה צורך בבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק-הדין (להלן: החלטת הרשמת).

           ביום 27.1.02 הגישה העותרת ערעור על החלטת הרשמת. עיקר טענת העותרת היה, כי לתיק בית-המשפט הוגש אישור מסירה כדין על-ידי בא-כוח המשיבים, המעיד שהם קיבלו את פסק-הדין, וכן כי קיימת הודאת בעל-דין מטעם המשיבים, לפיה הודו שניהם, כי קיבלו לידיהם את פסק-הדין כשנתיים לפני שנפתח תיק ההוצאה-לפועל. מטעמים אלה, טענה העותרת, כי שגתה כב' הרשמת בהחלטתה.

           בית-הדין האזורי לעבודה דחה, ביום 25.5.03, את הערעור, בקובעו, כי לא נמצאה עילה להתערב בהחלטת כב' הרשמת (להלן: פסק-הדין).

           על פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה הגישה העותרת, ביום 12.6.03, בקשת רשות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה.

           ביום 2.7.03 דחה בית-הדין הארצי לעבודה (כב' הנשיא סטיב אדלר) את בקשת רשות הערעור.  

           או-אז, הגישה העותרת את העתירה שבפנינו לבית-משפט זה, וביקשה להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת כב' נשיא בית-הדין הארצי לעבודה, מיום 2.7.03, שלא ליתן לה רשות ערעור.

           בא-כוח המשיב 5 ביקש לדחות את העתירה ולחייב את העותרת בהוצאות לדוגמא. גם המשיב 6 ביקש לדחות את העתירה.

           דין העתירה להידחות.

           כידוע, הלכה היא, כי בית-המשפט הגבוה לצדק אינו מתערב בפסקי-דין של בית-הדין הארצי לעבודה, אלא במקרים חריגים, כאשר פסק-הדין לוקה בטעות משפטית מהותית, שהצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ (1) 673, 693; בג"ץ 5618/01 יצחק צויזנר נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', דינים עליון, כרך ס' 276; בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל - ועד כבאים ואח' נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח'(ניתן ביום 7.10.03, טרם פורסם).

           בעניינינו, אין המדובר בשאלה משפטית בעלת השלכה כללית או במקרה חריג. מדובר במחלוקת בעניין נקודתי אשר אינה מצדיקה התערבות בית משפט זה.

           אשר-על-כן, אנו דוחים את העתירה על הסף.

           העותרת תישא בהוצאות המשיב 5 בסכום של 5,000 ש"ח ובהוצאות המשיב 6 בסכום של 500 ש"ח.